Ma'asser Cheni
Daf 8b
הלכה: 8b מַעֲשֵׂר שֵׁינִי נִיתָּן לַאֲכִילָה כול'. נִיתָּן לַאֲכִילָה שֶׁכָּתוּב בּוֹ אֲכִילָה. לִשְׁתִייָה שֶׁהַשְּׁתִייָה בִּכְלָל אֲכִילָה. מְנַיִין שֶׁהַשְּׁתִייָה בִּכְלָל אֲכִילָה. רִבִּי יוֹנָה שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. עַל כֵּן אָמַרְתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל נֶפֶשׁ מִכֶּם לֹא יֹאכַל דָּם. מָה נָן קַייָמִין אִם בְּדָם שֶׁקָּרַשׁ. וְהָתַנֵּי דָּם שֶׁקָּרַשׁ אֵינוֹ לֹא אוֹכֶל וְלֹא מַשְׁקֶה. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין כְּמוֹת שֶׁהוּא וְהַתּוֹרָה קָרָאת אוֹתוֹ אֲכִילָה. וְהָא תַנֵּי הִמְחָה אֶת הַחֵלֶב וּגְמָעוֹ הִקְפָּה אֶת הַדָּם וַאֲכָלוֹ הֲרֵי זֶה חַייָב. מַה עֲבַד לָהּ רִבִּי יוֹנָה. אֵינוֹ לֹא אוֹכֶל לְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכְלִין וְלֹא מַשְׁקֶה לְטַמֵּא טוּמְאַת מַשְׁקִין.
Traduction
Elle soit servir à la consommation, selon ce que dit le texte biblique (ibid.), et à la boisson, parce que celle-ci est comprise dans la consommation (39)''Cf. même série, (Yoma 8, 3) ( 45a); (Shevuot 3, 2) ( 34b)''. D’où déduit-on cette dernière extension? On la déduit, répond R. Yona, de l’interprétation suivante: le verset (Lv 17, 12) c’est pourquoi j’ai dit aux enfants d’Israël que nulle personne d’entre vous ne mange du sang, ne saurait évidemment s’appliquer au sang figé (40)''B. Menahot 21a; Hulin 120a'', puisque l’on enseigne qu’un tel sang n’est considéré ni comme boisson, ni comme un manger; il s’applique donc au sang naturel, liquide, et pourtant la Bible le traite comme un manger (cela prouve que la boisson est considérée au même titre). Cependant, l’on a enseigné que si quelqu’un ayant fait fondre de la graisse interdite (suif), l’avale ensuite (41)Ibid., ou si l’on a coagulé du sang que l’on a mangé, on est condamnable (comment est-ce possible, si un tel sang n’est ni à manger, ni à boire)? Que réplique à cela R. Yona? Il répond à cette objection en disant que ce n’est pas un manger susceptible de propager l’impureté (le cas échéant) à d’autres objets de consommation, ni une boisson de façon à rendre impurs d’autres liquides.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ניתן לאכילה. זה בפירוש כתבה התורה ואכלת לפני ה' אלהיך וגו' מעשר דגנך תירושך ויצהרך וגו' ולשתיה למדנו שהשתיה בכלל אכילה ולקמן קאמר דמגופיה דקרא נפקא דכתיב תירושך זה היין וכתיב ואכלת:
מנין שהשתיה בכלל אכילה. סוגיא זו כתובה בפרק יום הכפורים בהלכה ג' ובפ''ג דשבועות בהלכה ב' והגי' ביומא מיושבת ביותר:
לא תאכל דם. הוציאו הכתוב בלשון אכילה ובמה אנן קיימין והמקרא הזה אם בדם שקרש דשייך ביה אכילה:
והתני. בתוספתא דטהרות פ''ב דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה וקס''ד דלענין אכילה קאמר שאינו חייב עליו:
אלא כי אנן קיימין. להכתוב לא תאכל דם בדם כמות שהוא והתורה קראה אותו אכילה אלמא שתיה בכלל אכילה:
והתני. בתוספתא דכריתות פ''ב המחה את החלב וכו' אם יש בו כזית הרי זה חייב וקשיא לר' יונה דלא בעי לפרש הכתוב בדם שקרש הא בהדיא תנינן הקפה את הדם ואכלו ה''ז חייב:
מה עבד לה ר' יונה. השתא להאי תוספתא דטהרות אינו לא אוכל וכו' וכלומר דעל כרחך דהכי מפרשינן לה דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה לענין טומאת אוכלין ומשקין והשתא מנא ליה דשתיה בכלל אכילה:
חָזַר רִבִּי יוֹנָה וּשְׁמָעָהּ מִן הָכָא. וְנָתַתָּ הַכֶּסֶף בְּכָל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ. מַה נָן קַייָמִין אִם בְּנוֹתֵן טַעַם יַיִן בְּתַבְשִׁיל. וַהֲלֹא הַטַּעַם בִּפְגָם הוּא. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין תִּיפְתָּר בְּאִילֵּין אורזנייה וגמזוזינייה. כָּל הַטָּפֵל לַאֲכִילָה כַּאֲכִילָה.
Traduction
Puis R. Yona, revenant sur son interprétation, tira sa déduction de ce qui suit: le verset (Dt 14, 26) Tu remettras l’argent pour tout ce que ton âme désirera, ne saurait s’appliquer à la communication du goût, comme celle du vin dans un mets, puisqu’alors ce goût est préjudiciable (donc le précepte de manger appliqué à vin et liqueur de ce verset comprend aussi la boisson). Il peut s’agir, répliquèrent les rabbins de Césarée, des fruits du cèdre et du sycomore (que l’on cuit en y mettant du vin); or, tout ce qui est joint au mets est considéré comme inhérent.
Pnei Moshe non traduit
חזר רבי יונה ושמעה מהכא. דשתיה בכלל אכילה דכתיב ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר וגו' ואכלת שם וגו' אלמא דקרי לכולהו אכילה ומה אנן קיימין להאי ואכלת על היין ושכר אם בנותן טעם יין בתבשיל כלומר דאם תרצה לפרש דקרא מיירי שנותן היין לתוך התבשיל שיתן בו וטעם קשיא והלא הטעם לפגם הוא והיאך יאמר הכתוב על זה ואכלת דמשמע שבדרך אכילה הוא ואין זה דרך אכילה אלא על כרחך ביין כמות שהוא נאמר וביומא ובשבועות גריס הכי בהדיא אלא כי אנן קיימין כמות שהוא והתורה קראה אותו אכילה:
רבנן דקיסרין אמרין. דמהכא לא שמעינן מידי דתיפתר באילין אורזנייה וגמזיזנייה מיני מאכלים הנזכרים לעיל בפרק כיצד מברכין שנעשים מאורז ומשארי מינים ועושין אותן עם בשמים כתושין ומשימין לתוכן יין וכל הטפל לאכילה כאכילה ולפיכך קראו הכתוב אכילה:
רִבִּי יוֹסֵי שָׁמַע לָהּ מִן הָכָא שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְאָכַל וְשָׁתָה חַייָב שְׁתַּיִם. חֲבֶרַייָא אָֽמְרִין אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. אָמַר לוֹן רִבִּי יוֹסֵי אָֽמְרִין דְּבַתְרָא שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְאֶשְׁתֶּה וְאָכַל וְשָׁתָה חַייָב שְׁתַּיִם. אִילּוּ מִי שֶׁהָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי כִּכָּרִים וְאָמַר שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל כִּכָּר זוֹ וְחָזַר וְאָמַר שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל כִּכָּר זוֹ שֶׁמָּא אֵינוֹ חַייָב שְׁתַּיִם.
Traduction
Selon R. Yossé, on déduit l’extension de la boisson comme devant être considérée égale au manger, de ce qu’il est dit: lorsque quelqu’un jure de ne pas manger, puis mange et boit, il est deux fois condamnable (la boisson lui est interdite au même titre); selon les autres compagnons d’études, il n’est qu’une fois passible. R. Yossé leur fit remarquer ceci: puisque vous dites aussi plus loin que lorsque quelqu’un a juré de ne pas manger ni boire, et qu’il ait cependant mangé et bu, il est deux fois condamnable (cela ne va-t-il pas sans dire), de même que si quelqu’un ayant devant lui 2 pains, jure d’abord de ne pas manger du premier, puis jure de ne pas manger du second, il est certes 2 fois condamnable (il en sera donc de même pour la boisson).
Pnei Moshe non traduit
שמע לה מן הכא. כלומר מן המקרא אפשר לדחות כדאמרן ומהמתנ' דפ''ג דשבועות שמעינן דשתיה בכלל אכילה דתנינן שבועה. והגי' משובשת בכאן וכצ''ל כמו שהוא ביומא ובשבועות. שבועה שלא אוכל ואכל ושתה אינו חייב אלא אחת. אלמא דשתיה בכלל אכילה ולפיכך אינו חייב אלא אחת דהוי ליה כאוכל וחוזר ואוכל בהעלם אחת:
אמרין חברייא קומי ר' יוסי ומר דבתרה. החברייא הקשו לרבי יוסי על זה דא''כ אמור הסיפא דקתני התם שבועה שלא אוכל ושלא אשתה חייב שתים ואמאי הא מכיון דשתיה בכלל אכילה א''כ כשנשבע שלא אוכל חלה השבועה גם על השתייה וכשחזר ונשבע שלא אשתה אין שבועה חלה על השבועה ואינו חייב אלא אחת מבעי' ליה:
אילו וכו'. דברי ר' יוסי הן וה''ג בהדיא ביומא ובשבועות אמר לון רבי יוסי אילו מי שהיה לפניו שני ככרים וכו' שמא אינו חייב שתים אם אכל את שתיהם בתמיה דודאי כל חדא וחדא שבועה בפני עצמה היא וא''כ ה''נ במתני' כן דמכיון שפרט ואמר לא אוכל ולא אשתה הוה להו כשתי ככרות ואמרינן דדעתו היה לישבע על האכילה בפני עצמה ועל השתיה בפני עצמה ולפיכך חייב שתים:
רִבִּי חֲנַנְיָה בְּשֵׁם רִבִּי פִּינְחָס שָׁמַע לָהּ מִן הָכָא. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְאָכַל אוֹכְלִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לָאֲכִילָה וְשָׁתָה מַשְׁקִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִשְׁתִייָה פָּטוּר. הָא אִם שָׁתָה מַשְׁקִין שֶׁרְאוּיִין לִשְׁתִייָה חַייָב. לֹא בִשְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל נִיחָא. בְּמַתְנִיתָא דְּנָן מָרִין שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל בְּרַם כְּרַבָּנִין דְּאִינּוּן מָרִין שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְשֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה.
Traduction
R. Hanania dit au nom de R. Pinhas qu’on déduit cette extension de ce qui suit (42)Mishna, Shevuot 3, 4: lorsque quelqu’un ayant juré de ne pas manger consomme des mets qui ne valent rien, ou s'il boit un liquide qui n’est pas potable, il n’est pas condamnable; il en résulte donc que si l’on a bu une boisson potable, on est fautif (au même titre que pour le manger), et en réalité la première interdiction du manger faite par serment englobe la défense de boire. Toutefois, fut-il répliqué, cela se conçoit d’après notre enseignement, où il est seulement question de l’interdiction du manger; tandis que, selon les autres compagnons, il y a les deux serments, pour lesquels la dispense en cas d’infraction à la défense du manger s’applique à ce qui n’est pas mangeable, et celle de boire à ce qui n’est pas potable (donc, rien ne serait prouvé).
Pnei Moshe non traduit
שמע לה מהכא. מהאי מתני' דשבועות ש''מ דשתיה בכלל אכילה שבועה שלא אוכל וכו' הא אם אכל אוכלין ראוין ושתה משקין ראוין חייב לא שלא אוכל קאמר בתמיה אלא דשתיה בכלל אכילה:
ניחא כמתני' דאנן אמרין שבועה שלא אוכל. כלומר הניחא לפי הנוסחא דאנן אמרין בהאי מתני' דשלא אוכל בלבד קאמר:
ברם כרבנן דאינון אמרין שבועה שלא אוכל ושלא אשתה. כלומר אלא להנהו רבנן דגרסי במתני' שנשבע על שתיהן מאי איכא למימר וביומא גריס כרבי דהוא אמר שבועה שלא אוכל ושלא אשתה. ובזה גי' דהכא יותר ניחא:
רִבִּי חִינְנָא שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. אָכַל וְשָׁתָה בְּהֶעֱלֶם אֶחָד אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. רִבִּי אַבָּא מָרִי שָׁמַע לָהּ מִן הָכָא לֹא אָכַלְתִּי בְּאוֹנִי מִמֶּנּוּ אֶלָּא שָׁתִיתִי.
Traduction
R. Hinena déduisit la dite extension de ce qu’il est dit (43)Mishna, (Yoma 8, 3): Lorsque quelqu’un a mangé et bu (au jour du grand-pardon) dans le même instant d’erreur, il n’est qu’une fois passible de la peine pour l’oubli (or, si l’action de boire n’était pas aussi comprise dans la défense du manger, il ne serait jamais blâmable de ce fait qu’une fois, non pour le boire; donc, celle-ci y est comprise). R. Aba Maré déduisait la même règle du verset suivant (Dt 26, 14): je n’en ai pas mangé pendant mon deuil. Or, est-ce à dire qu’il en a bu? (Donc, l’action de boire y est comprise).
Pnei Moshe non traduit
שמע לה מן הדא. ממתני' דיום הכפורים דקתני אכל ושתה בהעלם אחת אינו חייב אלא אחת דשתיה בכלל אכילה היא ומחד קרא נפקא:
לא אכלתי באוני. גבי ווידוי מעשר כתיב אלא שתיתי בתמיה הא גם בשתיה אסור לאונן אלא דשתים בכלל אכילה:
נִיחָא כְּמָאן דְּאָמַר שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְשָׁתָה. בְּרַם כְּמָאן דָּמַר שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה וְאָכַל שְׁתִייָה בִּכְלָל אֲכִילֵה וְאֵין אֲכִילָה בִּכְלָל שְׁתִייָה.
Traduction
On comprend la présence de cette extension lorsque quelqu’un, après s’être interdit de manger, s’est mis à boire, mais, lorsqu’on s’est interdit par serment la boisson et que l’on mange, ce n’est pas à dire que l’interdiction par serment de boire entraîne la défense de manger, comme à l’inverse le serment pour le manger entraîne la défense de boire.
Pnei Moshe non traduit
ניחא וכו'. ה''ג להא בשבועות שם ויותר ניחא היא ואהתם קאי. עד כדון בשאמר שלא אוכל ושתה. כלומר עד כאן לא שמענו אלא בנשבע שלא אוכל ושתה דחייב דשתיה בכלל אכילה. איפכא מאי. ברם אם אמר שבועה שלא אשתה ואכל מהו וקאמר הש''ס דדוקא שתיה בכלל אכילה אמרו אבל אין אכילה בכלל שתיה:
Ma'asser Cheni
Daf 9a
9a אִית דְּבָעֵי מַשְׁמַע מִן הָדָא לֹא תוּכַל לֶאֱכוֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעֲשַׂר דְּגָֽנְךָ תִירוֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶיךָ. תִּירוֹשְׁךָ זֶה הַיַּיִן. וְיִצְהָרֶיךָ זוֹ סִיכָה וְהַתּוֹרָה קָֽרְאָה אוֹתָהּ אֲכִילָה. וְאֵינוֹ מְחוּוָר. אִין תֵּימַר בִּמְחוּוָר הוּא יִלְקוּ עָלָיו חוּץ לַחוֹמָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אֵין לוֹקִין חוּץ לַחוֹמָה אֶלָּא עַל מַעֲשֵׂר שֵׁינִי טָהוֹר שֶׁנִּכְנַס לִירוּשָׁלֵם וְיָצָא. מְנַיִין שֶׁאֵינוֹ מְחוּוָר. כְּהָדָא דְתַנֵּי בְשַׁבָּת בֵּין סִיכָה שֶׁהִיא שֶּׁלְתַעֲנוֹג בֵּין סִיכָה שֶׁאֵינָהּ שֶּׁלְתַעֲנוֹג מוּתָּר. בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים בֵּין סִיכָה שֶׁהִיא שֶּׁלְתַּעֲנוֹג בֵּין סִיכָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלְתַּעֲנוֹג אָסוּר. בְּתִשְׁעָה בְּאַב וּבְתַעֲנִית צִיבּוּר בְּסִיכָה שֶׁהִיא שֶׁלְתַּעֲנוֹג אָסוּר וְשֶׁאֵינָהּ שֶׁלְתַּעֲנוֹג מוּתָּר. וְהָתַנֵּי שָׁווֹת סִיכָה לִשְׁתִיּיָה לְאִיסּוּר וּלְתַשְׁלוּמִין אֲבָל לֹא לְעוֹנֶשׁ. בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים לְאִיסּוּר אֲבָל לֹא לְעוֹנֶשׁ. וְהָתַנֵּי לֹא יְחַלְלוּ לְהָבִיא אֶת הַסָּךְ וְאֶת הַשּׁוֹתֶה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן לֵית כָּאן סָךְ. אָמַר רִבִּי אָבָּא מָרִי וְאִין לֵית כָּאן סָךְ לֵית כָּאן שׁוֹתֶה דִּלֹכֵן דָּבָר שֶׁהוּא בָּא מִשְּׁנֵי לָוִין מִצְטָרֵף.
Traduction
D’autres veulent même déduire qu’outre la défense de boire, on y englobe la défense de s’enduire, parce qu’il est dit (Dt 12, 17): Tu ne pourras pas consommer dans tes villes la dîme de ton blé, de ton vin, de ton huile; or, ce dernier terme est applicable au frottement du corps par l’huile, et pourtant le texte biblique l’énumère à la suite de la défense du manger. Toutefois, ce n’est pas explicitement une défense légale de se frotter ainsi avec cette huile de dîme; sans quoi, celui qui agirait ainsi hors de l’enceinte de Jérusalem serait passible de la peine des coups de lanière (comme pour toute défense textuelle). A ce propos, R. Yossé b. Hanina ajoute (44)Cf. Babli, Makot 19b: on n’est passible de cette peine en mangeant de la 2e dîme hors Jérusalem, que lorsqu’elle a été d’abord importée dans Jérusalem à l’état pur, puis emportée de là (en ce cas, les produits étaient consacrés avec certitude). Comment sait-on que pour l’action de se frotter il n’y pas de défense explicite? Parce que l’on a enseigné (45)Même série, (Shabat 9, 4) ( 12a): au jour du Shabat, tout frottement accompli, soit par plaisir, soit par nécessité, est permis; au jour du grand pardon, il est interdit dans l’un et l’autre cas; aux jours de jeûne de 9 Ab ou d’autres jeûnes publics, on interdit celui qui a lieu pour le plaisir, mais on permet celui qui a lieu par nécessité. Or, pourquoi a-t-on enseigné que le frottement est égal à l’action de boire? (Comment se fait-il qu’en un simple jour de jeûne le frottement soit permis, tandis qu’il est interdit de boire même par nécessité)? Il y a égalité pour la défense d’en user au jour du grand pardon, ou pour la restitution à payer, si c’est de l’huile sacrée ou d’oblation, mais non pour la peine qui s’ensuivrait si l’on en a usé en ce jour (cela prouve donc que ce n’est pas considéré comme défense explicite). Mais n’a-t-on pas dit de l’oblation (Lv 22, 15): ils ne devront pas laisser profaner, etc. ce qui implique tout usage soit pour s’enduire, soit pour en boire? (N’en résulte-t-il pas que le frottement équivaut au boire)? -Non, dit R. Yohanan, il n’est pas question dans ce verset du frottement (on n’entend que la défense d’en boire). Mais alors, dit R. Aba Maré, si la première déduction n’est pas admise, on pourrait aussi ne pas en déduire la défense de boire; car, s’il n’en était pas ainsi, pourrait-on réunir l’infraction à la défense de manger et de boire survenant au jour du grand pardon, si chaque défense avait une origine spéciale (47)Donc, la déduction à tirer de ce verset s'applique bien au frottement.
Pnei Moshe non traduit
אית דבעי משמע מן הדא. דשתיה בכלל אכילה דכתיב לא תוכל לאכול וכו' והתורה קראה אותה אכילה דלא תוכל לאכול כתיב וקאמר תירושך זה היין:
ואינו מחוור. אהא דדריש ויצהרך זו סיכה קאי כלומר שאין זה נכלל בלאו גמור דאע''ג דדריש ויצהרך על הסיכה אינו לוקה עליו חוץ לחומה כדמסיים ואזיל דאין תימר דסיכה ג''כ במחוור הלאו היא א''כ ילקה עליו אם סך בשמן של מע''ש חוץ לחומת ירושלי' ואנן לא תנינן בפרק אלו הן הלוקין אלא האוכל מע''ש חוץ לחומה ושתיה היא בכלל אכילה ואם איתא דאף על הסיכה לוקה ה''ל למיתני בהדיא:
א''ר יוסי בן חנינה. מילתא באנפי נפשה היא ואיידי דאיירי בחוץ לחומה מייתי להא דר' יוסי בר חנינא דאין לוקין על מעשר שני אם אכלו חוץ לחומה אא''כ כבר נכנס לירושלים דקלטוהו מחיצה ואחר כך יצא דכתיב ואכלת לפני ה' אלהיך דוקא משנכנס למקום אכילתו והוציאו לחוץ והא דנקט טהור משום דכשנטמא א''צ להוציאו דמע''ש שנטמא פודין אותו אפי' בירושלים ומסתמא להטהור הוא מוציא דאינו יכול לפדות משנכנס לירושלים:
מנין שאינו מחוור. כלומר ועוד ראיה שאין הסיכה בלאו מחוור ואין לוקין עלהסך חוץ לחומה:
כהדא דתני. בברייתא והובאה בהאי תלמודא ביומא שם ובפ''ק דתענית:
בשבת. כל סיכה שאינה לרפואה ממש מותר בין שהיא של תענוג או אינה של תענוג אלא למיחוש בעלמא כהאי דתנינן בפי''ד דשבת החושש במתניו לא יסוך יין וחומץ אבל סך הוא את השמן:
ביה''כ הכל אסור. דחד מה' עינוים הוא:
בתשעה באב ובתענית צבור. שגוזרין על הגשמים כדתנינן עברו אלו ולא נענו ב''ד גוזרין ג' תעניות וכו' ואסורין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובסיכה של תענוג הוא דאסרו אבל לא בשאינו של תענוג אלמא דהא דאמרינן סיכה כשתיה אינו אלא אסמכתא בעלמא דהא מקילינן בתשעה באב ובתענית צבור:
והתני שוה סיכה לשתיה. בכל מקום ומשני היינו לאיסור וכן לתשלומין לזר הסך בשמן של תרומה אבל לא שוותה לעונש וכן ביוה''כ דווקא לאיסור הוא דשוה אבל לא לעונש דלא חייבה התורה אלא על אכילה ושתיה ומלאכה:
והתני. בת''כ פ' אמור ולא יחללו דכתיב גבי זר האוכל תרומה להביא את הסך ואת השותה אלמא דסך עובר בלאו:
לית כאן סך. סמי מכאן סך:
ואין לית כאן סך לית כאן שותה. כלומר ואם כך הוא דסמית להא א''כ אף אנן נאמר דכולא האי ברייתא לא תנינן לה וסמי נמי שותה דלא איצטריך לרבות דהא שתיה בכלל אכילה היא וכתיב וכל זר לא יאכל:
דלא כן. כלומר ועל כרחך הוא כך דאל''כ אלא דמרבי' לשותה מולא יחללו א''כ דבר שהוא בא משני לאוין מצטרף הוא לכשיעור בתמיה דמכיון שאינן משם אחד בדין הוא שאין אכילה ושתיה מצטרפין ואנן לא תנינן הכי דהא דתנן גבי יה''כ האוכל ושותה אין מצטרפין היינו משום דביה''כ ביתובי דעתא תליא מילתא ובהכי לא מייתבא דעתיה אבל בעלמא מצטרפין הן כדתנן בפ''ו דנזיר אפילו שרה פתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית חייב וה''ה הכא בתרומה ומטעמא דהכל משם אחד הוא דשתיה בכלל אכילה ואי כדקאמרת דמולא יחללו מרבינן שותה א''כ אכילה ושתיה משני לאוין הן באין ובדין הוא שלא יצטרפו אלא ע''כ דה''ק לרבות את הסך כשותה ושותה נפקא לן דשתיה בכלל אכילה היא:
מְנַיִין שֶׁהוּא מְחוּוָר בַּעֲשֵׂה. רִבִּי לִיעֶזֶר בְּשֵׁם רִבִּי סִימַיי לֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת. מַה נָן קַייָמִין אִם לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין דָּבָר שֶׁהוּא אָסוּר לַחַי לַחַי הוּא אָסוּר לֹא כָּל שֶׁכֵּן לָמֵת. אֵי זֶהוּ דָבָר שֶׁהוּא מוּתָּר לַחַי וְאָסוּר לָמֵת הֲוֵי אוֹמֵר זוֹ סִיכָה.
Traduction
Comment sait-on que cette dernière action (de s’enduire) est prescrite par un précepte affirmatif (48)Argumentation reproduite ci-après, 5, 7, fin ( 56c). Cf. Babli, Yebamot 74a pour la 2e dîme? Par le verset, dit R. Eliézer au nom de R. Simi, où il est écrit (Dt 26, 14): Je n’en ai pas donné aux morts; or, on ne saurait entendre par là qu’il s’agit de la remise d’une bière ou de vêtements funéraires; car s’il est interdit d’user de tels produits pour les vivants, c’est, à plus forte raison interdit pour les morts; il n’y a donc qu’une action permises aux vivants et interdite à l’égard des morts: c’est l’action de s’enduire le corps (49)Suit un, que l'on trouve déjà en (Sheviit 8, 2) (traduit in extenso, t. 2, p. 400).
Pnei Moshe non traduit
מנין שהוא מחוור בעשה. על חוץ לחומה קאי דאע''ג דאמרינן דהסך חוץ לחומה אינו עובר בלאו דלא תוכל לאכול בשעריך דאינה בכלל אכילה מ''מ בעשה הוא עובר ומנין לזה וקאמר ר' אלעזר דמדכתיב גבי ווידוי מעשר לא נתתי ממנו למת ומה אנן קיימין המקרא הזה אם כדקתני לקמן בפ''ה דעל להביא ארון ותכריכין לחוד קאי קשה דהא דבר שהוא אסור גם לחי דמעשר שני לא ניתן אלא לאכילה ולא לעשות ממנו שאר צרכיו ולקנות מלבושין ואם לחי אסור כ''ש למת ולמה לי אלא איזהו דבר שהוא מותר לחי ואסור למת הוי אומר זו סיכה ואם נתנו לסיכה למת עובר בעשה הוא דמכלל דלא נתתי הוא בא וה''נ לענין חוץ לחומה דנהי דאין בכלל דלא תוכל לאכול דאע''ג דכתיב ויצהרך אמרינן דסיכה אינה בכלל הלאו מ''מ בעשה הוא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source